<h1>יראים סימן מ"ט</h1>
<h2>דף כד.</h2>
נותר. צוה יוצרנו שלא יאכל אדם קדשים שנותרו אחר זמן אכילתן. שקבע שלהן חטאות ואשמות ליום ולילה, תודה ליום ולילה, שלמים לב' ימים ולילה [אחד] בכור ומעשר לב' ימים ולילה אחד והפסח לילה אחד. והיכן צוה בפרשת ואתה תצוה, דכתיב ואם יותר מבשר המלואים ומן הלחם (אשר בסל) עד הבקר ושרפת את הנותר באש לא יאכל (כי) קדש (הם) [הוא]. ודרשנו מהאי קרא בפסחים בפ' כל שעה [כ"ד א'] א"ר אלעזר כל שבקדש פסול בא הכתוב ליתן לא תעשה על אכילתו, הלכך כל נותרות קדשים בכלל אזהרה זאת. וענש בקדושים תהיו ביום זבחכם יאכל וממחרת והנותר וגו' וכתיב ואכליו עונו ישא כי את קדש ה' וגו', ואע"ג דקרא בשלמים כתיב שאר קדשים ילפינן משלמים בהיקש, כדאמרינן בזבחים פ' דם חטאת [צ"ז ב'] אשכחן חטאת שמתקדשת בבלוע שאר קדשים מנלן אמר שמואל אמר ר"א (דברה) [דכתיב זאת] התורה לעולה ולמנחה לחטאת ולאשם ולמלואים ולזבח השלמים הוקשו כל (השלמים) [הקדשים] זה לזה.
